שלי יחימוביץ'

שלי (רחל) יחימוביץ' היא פוליטיקאית, חברת כנסת מטעם מפלגת העבודה, יו"ר האופוזיציה, ובעבר עיתונאית, אשת רדיו וטלוויזיה וסופרת.

ראשית הדרך

יחימוביץ' נולדה ב-28 במרץ 1960 בכפר סבא, ועברה מאוחר יותר עם משפחתה לרמת השרון. הוריה, חנה ומשה, הם ניצולי שואה. בתיכון

שלי יחימוביץ' – מתוך וויקיפדיה

למדה בביה"ס אוסטרובסקי ברעננה, אך סולקה מהלימודים בעקבות פעילות מחאה כנגד ההנהלה, שבה תלתה כרזות מחאה ברחבי בית הספר. את לימודיה המשיכה בפנימית הדסים.

בצבא שירתה בתפקיד מש"קית ח"ן בחיל האוויר ומאוחר יותר עברה קורס קצונה, והייתה קצינת שלישות ולאחר מכן קצינת ת"ש. בשנים שבהן הייתה סטודנטית לתואר ראשון באוניברסיטת בן גוריון, הייתה פעילה באגודה לזכויות האזרח בסניף באר שבע, באגודה לסיוע והגנה על זכויות הבדואים, ובתנועת "שלום עכשיו". יחימוביץ' היא בוגרת תואר ראשון במדעי ההתנהגות.

עולם התקשורת

את דרכה בעולם התקשורת החלה עוד בזמן לימודיה באוניברסיטה, אז הייתה כתבת בעיתון "על המשמר". משם המשיכה לתפקיד כתבת ב"קול ישראל" בדרום, ששודר ברשת ב'. באותה הרשת שובצה לתפקיד מראיינת בכירים בתחום הכלכלה והפוליטיקה, ובנוסף הגישה את מגזין הכלכלה "צבע הכסף".

בשנת 1993, ובמשך שבע שנים, הגישה את תוכנית האקטואליה "הכל דיבורים", תוכנית אשר מיקמה אותה בשורה אחת לצד אנשי תקשורת שמשפיעים על סדר היום הציבורי. בשנת 2000 עברה לחברת החדשות של ערוץ 2 והגישה את התוכניות "פגוש את העיתונות", ו"חמש עם". במקביל, הגישה פינה ב"אולפן שישי" בנושא פרשנות כלכלית, ובמסגרתה הביעה עמדה נחרצת על תהליכים של גופים ממשלתיים ובעלי הון בחברה הישראלית, וחשפה פרשיות ואי סדרים. באותן שנים הגישה בשיתוף עם רזי ברקאי את התוכנית "מה בוער" ששודרה פעם בשבוע בגלי צה"ל.

מסלול פוליטי

בנובמבר 2005, לקראת הבחירות לכנסת ה-17, התמודדה שלי יחימוביץ' על מקום ברשימת מפלגת העבודה. על המעבר מעולם העיתונות לעולם הפוליטיקה אמרה: "התחושה הפנימית שלי הייתה שחציתי את הקווים מבפנים, ושאני לא יכולה יותר לשבת שם כמראיינת אובייקטיבית, כי אני כבר שם, בצד השני". בבחירות המקדימות למפלגת העבודה נבחרה למקום התשיעי, ובמרץ 2006 הייתה לחברת כנסת. היא נכנסה לוועדת הכספים, לוועדה לענייני ביקורת המדינה, וכן עמדה בראש הוועדה לזכויות הילד. בדצמבר 2008, לקראת הבחירות לכנסת ה-18, נבחרה למקום החמישי במפלגת העבודה. בכנסת זו מונתה לתפקיד יו"ר ועדת האתיקה, ולחברה בוועדות הכספים והעבודה, והרווחה והבריאות. בספטמבר 2011 זכתה ב-54% מהקולות של חברי מפלגתה, ונבחרה לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה. בעקבות כך מונתה לתפקיד ראשת האופוזיציה.

שנה לאחר מכן, הציגה שלי יחימוביץ' את תוכניתה הכלכלית בהיקף של כ-25 מיליארד שקלים בשנה. עיקרי התוכנית היו שיפור והגברת השירותים הציבוריים, העלאת שכר המינימום, צמצום הפערים בין הפריפריה לבין המרכז והגברת הרגולציה על שוק ההון. המשאבים לצורך מימון התוכנית להצעתה היו התאגידים הגדולים ובעלי ההכנסות הגבוהות במשק הישראלי.

בבחירות לכנסת ה-19 בינואר 2013, זכתה מפלגת העבודה ב-15 מנדטים, ולאחר הקמתה מונתה שלי יחימוביץ' לתפקיד ראשת האופוזיציה. בכנסת זו הייתה חברה בוועדות הכספים, העבודה, הרווחה והבריאות, וכן בוועדות משנה לעניינים חסויים ובוועדה משותפת לתקציב ביטחון המדינה. בבחירות המקדימות של מפלגת המחנה הציוני בנובמבר 2013, יחימוביץ' תמכה ביצחק הרצוג כיושב ראש המפלגה. בבחירות לכנסת ה-20, מונתה לחברת ועדת החוץ והביטחון, ולוועדת הכספים בכנסת.

בספטמבר 2017, התמודדה לתפקיד יו"ר "הסתדרות העובדים הכללית" ברשימה שכללה נציגים מש"ס. הייתה זו הפעם הראשונה שבה מפלגה חרדית התמודדה ברשימה משותפת כשבראשה אישה. באוקטובר 2017, מונתה שלי יחימוביץ' לתפקיד יו"ר הוועדה לביקורת המדינה. שנתיים מאוחר יותר, לאחר פיצול סיעת המחנה הציוני, מונתה שוב לתפקיד ראשת האופוזיציה. לקראת הבחירות לכנסת ה-21 בפברואר 2019 נבחרה למקום השלישי של מפלגת העבודה, ובבחירות לכנסת הוצבה במקום החמישי.

פעילות נוספת והישגים

לאורך השנים, קידמה שלי יחימוביץ' נושאים כלכליים וחברתיים, וביניהם נושאים הנוגעים למעמד האישה. היא הובילה את ארגון "ארבע אימהות" עם כרמלה מנשה, שפעל למען יציאת צה"ל מלבנון.

בשנת 2008, כהוקרה על פועלה כחברת כנסת, זכתה ב"אות אבירת איכות השלטון" מטעם התנועה למען איכות השלטון בישראל. בשנת 2015, דורגה מטעם ערוץ הכנסת במקום הראשון בדירוג חברי הכנסת.